מדינת ישראל ותושביה ניצבים בפני אירוע שלא היה כדוגמתו. גם בימי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, לא ידעה מדינת ישראל סגר כללי כדוגמת הימים האחרונים.
מגפת הקורונה שפרצה בישראל ובעולם, הביאה את משרד הבריאות וראש הממשלה להורות על סגירת בתי עסק רבים, קניונים ואפילו מרחבים ציבוריים. ככל שחולפים הימים ומניין הנדבקים עולה, כך מחריפות ההנחיות.
הלכה למעשה, מדובר באובדן הכנסה גדול מאוד עבור מרבית בתי העסק בישראל, שכירים ועצמאיים כאחד.
שאלה שמרחפת בעת האחרונה וטרם ניתנה לה תשובה רשמית מטעם הגורמים המוסמכים בממשלה נוגעת לעניין המשך חיוב הורים בתשלום שכר לימוד שנאלצו בבת אחת להתמודד עם סגירת מסגרות החינוך הרשמיות, מגיל אפס ועד מוסדות להשכלה גבוהה.
בעוד שמוסדות החינוך עליהם חל חוק חינוך חובה (מגיל 3 ואילך) נסגרו ומשרד החינוך הורה על הפסקת חיובים, נאלצים הורים רבים לתינוקות וילדים עד גיל 3 להתמודד עם השאלה, מה עושים עם החיובים שהועברו למוסדות החינוך הפרטיים שנסגרו אף הם בהוראת הממשלה.
כפי שציינתי, טרם ניתנה תגובה רשמית באשר לאותם חיובים חודשיים לכל המעונות הפרטיים.
נכון, גם בעלי המעונות הם אנשים פרטיים שיש להם לא מעט התחייבויות אולם, השאלה היא האם יש להמשיך ולחייב את ההורים בחיוב החודשי הקבוע, או שמא יש לדחות את התשלומים עד יעבור זעם?
לעניות דעתי, התשובה היא ברורה – כשם שמשרד החינוך והרשויות המקומיות הורו על עצירת חיובים לצהרונים, חוגים וכיוצא בזה (כל עוד הפסיקו במתן השירותים), כך גם יש לעצור לאלתר את החיובים במעונות הפרטיים.
למה?
אני רוצה לקחת אתכם אחורה בזמן, 14 שנה לערך.
ביום 16.7.06 פרצה מלחמת לבנון השנייה. המלחמה התרחשה בעיקר בצפון הארץ והשפיעה באופן ישיר על כל תושבי ישראל, מהעיר חדרה וצפונה.
ביום 03.08.2006, הורה פיקוד העורף על סגירת כל מוסדות החינוך, ציבוריים ופרטיים כאחד (בדומה להנחיית משרד הבריאות בעת הנוכחית).
הורים רבים נאלצו להסתגר עם ילדיהם הקטנים בבתיהם וסביב המרחבים המוגנים, אולם גנים פרטיים המשיכו לחייבם בתשלומי שכר הלימוד החודשיים.
אולם, היו הורים שלא השלימו עם הגזרה והחליטו לבטל שיקים עתידיים שניתנו בגין שכר הלימוד באותו החודש.
בעלי אחד מהגנים הפרטיים באזור חיפה החליט לפעול, והגיש תביעה כנגד כל אחד ואחד מהורים שביטל את השיק שהעביר עבור שכר הלימוד באותו החודש.
כלל התיקים אוחדו להליך אחד שנוהל בפני כבוד השופט אלקיים בבית משפט השלום בחיפה (22422/06 פוטירו גן פו בע”מ נ’ שכטר שי ואחרים, פורסם ביום 18.02.2008).
טענת ההורים הייתה כי אמנם המלחמה לא עולה לכדי סיכול החוזה בין ההורים לגן (בית המשפט העליון קבע עוד בשנות ה-70 כי מלחמה בישראל היא אירוע צפוי שלא מאפשר את ביטול החוזה..), אבל ברגע שגן הילדים נסגר ולא מאפשר לקבל את הילדים, אזי שהגן אינו עומד בהתחייבות כלפי ההורים להעניק מסגרת חינוכית תקינה.
מנגד, טענו בעלי הגן כי מלחמה היא כאמור אירוע צפוי, ועל ההורים לכבד את התחייבויותיהם ולעמוד בתנאי התשלום כסדרם.
בפסק דינו, דחה השופט אלקיים את טענות בעלי הגן באופן מוחלט וטען כי בשעה שהגן נסגר ולא ניתנו שירותי חינוך לילדים, אזי שמדובר בהפרת הסכם מצד בעלי הגן ולכן אין לחייב את ההורים בתשלום שכר הלימוד.
איך הדבר נוגע לענייננו?
ראשית, אין לי ספק שבניגוד למלחמה שהיא כאמור אירוע צפוי במדינתנו (ובעיקר לאור יחסי השכנות עם המדינות המקיפות אותנו), מגפת הקורונה אינה אירוע צפוי כלל וכלל, בוודאי לאור התהודה העולמית והתפשטות המגיפה. לכן, גם בטיעון של סיכול חוזה (מכוח חוק החוזים), דין טענת ההורים להתקבל.
שנית, בשעה שהגן נסגר (בהוראת הממשלה כאמור), והילדים לא קיבלו שירותי חינוך בשום צורה ואופן, אין להמשיך ולחייב את ההורים, בין אם התשלום בוצע במזומן, בתשלומים או בהוראת קבע.
מאחר וטרם ניתנה הוראה מצד הממשל בנוגע לחיובים אלה, יש לפנות אל בעלי הגנים הפרטיים ולהורות להם על עצירת תשלומים מיידית עד יעבור זעם או לנסות להגיע לכל הסדר פשרה אחר.
יובהר – מאמר זה אינו ממליץ על ביטול שיקים שניתנו עבור שכר הלימוד כצעד חד צדדי. הידברות תמיד עדיפה מנקיטת צעדים באופן עצמאי וללא תיאום. חשוב לזכור כי מהצד השני יש אזרח עצמאי שזהו קרן לחמו אולם בעת הנוכחית על כל הצדדים להבין כי לא יעלה על הדעת שהחיובים ימשיכו כסדרם בשעה ששום שירות או תמורה ניתנת.
בברכה,
הבהרה – מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. לשאלות נוספות ניתן לפנות באמצעות האתר עמוד הפייסבוק של עמוס אלגלי – משרד עורכי דין.
